לפני 3 שנים, קבלן כלשהו קרע את חוטי התקשורת שהובילו למשרד. התיקון לפי בזק נאמד ב-4 ימים. מצב בלתי אפשרי לעסק. רצתי אל אורנג' וקניתי מודם סלולרי. חיברנו למחשב פנוי וממנו אינטרנט למשרד. כמובן שאושר גדול זה לא היה, אבל לפחות יכולנו לענות על דוא"ל.
לאחר שתוקנה התקלה השארנו את המודם כגיבוי וכל מי שנסע מחוץ למשרד השתמש בו. ואז הגיע תורי. הייתי אמור לצאת עם המשפחה לחופשה ולא היה לי רצון להשדד על ידי תעריפי הגלישה במלון. הנייד שלי הריץ ג'נטו ושמרתי באדיקות על עידכונים שוטפים. מלא אופטימיות הכנסתי את המקלון לשקע ו… כלום. אחרי חפירה מאומצת הגעתי לאתר עם Howto. לא אלאה אתכם עם הסיפור השגרתי של משחק מייגע עם התקנות, הידור חבילות וקרנל. לבסוף לאחר יומיים הגעתי למצב שזה עובד, לפעמים. היה טקס וודו. הייתי צריך להפעיל את המחשב עם המקלון תקוע בתוכו, ואז להפעיל רצף מסויים של פקודות וברגעים של חסד קיבלתי תקשורת. מלא חששות יצאתי לחופשה ולשמחתי העסק עבד והילדים היו מרוצים.
עם זאת לא יכלתי שלא לקנא במצבו של מי שהריץ XP. מקלון ה-USB התחזה לכונן ובו תוכנת ההתקנה וכל אשר היה על המשתמש לעשות הוא ללחוץ מספר פעמים Next ולקבל חיבור.
3 שנים לאחר מכן, היום, הייתי שוב צריך את המודם הסלולרי. כיאה לאדם אופטימי חיברתי את המקלון למחשב והנה נס!! Network manager אמר שיש פה התקן Mobile broadband. כמה לחיצות על forward, בחירה של ארץ וספק וההתקנה נסתיימה. אפילו יותר מהר מהתקנה מקבילה בחלונות.
כשאנחנו חווים ביומיום את המצב, נדמה לעיתים שאין תזוזות גדולות (שינוי הרקע מחום מגעיל לסגול עדכני לא נחשב להתקדמות ויסלחו לי החושבים אחרת). אבל כשבודקים דברים בדגימות של פרקי זמן גדולים השינוי מדהים. רמת השימושיות של לינוקס כיום לאין ערוך טובה לעומת המצב לפני שנים ספורות. והדוגמא הנ"ל היא אחת מני רבות.
השימושיות היום בלינוקס טובה לאין ערוך מהמקבילה החלונאית, במרבית המקרים (תלוי כמובן בחומרה הספציפית).
אינני מבין מדוע לפני 3 שנים היה צריך "טקס וודו" (אם קיים פיתרון, תמיד אפשר למצוא את הפיתרון המדויק שלא יצריך "טקסים"), אבל אני שמח שהיום המצב הרבה יותר פשוט.